איש העטלף

תחילה, חידה: כמה סרטי באטמן, לפני האחרון, יצאו המכילים את המילה "באטמן" בשמם?

אחד עשר.

חידה נוספת: כיצד היית קוראת לסרט באטמן חדש שיוצא לאחר 17 קודמים?

הבאטמן.

לסרט הגעתי עם ציפיות לא גבוהות לאחר ששמעתי כמה זנבות של ביקורות שלא היו אוהדות במיוחד ובעיקר התלוננו על כמה הסרט אפל וארוך, באטמן לא מחייך ובעצם אין רגע של מנוחה לצופה מהאווירה הקודרת. לי אין בעיה עם אווירה חשוכה וכבדות של סרט ולמען האמת זה החלק שהכי ציפיתי לו, באטמן אלים בעולם קר וגותי עם נבלים שלא יהססו לפגוע בחפים מפשע והגיבור לא תמיד ינצח, ולכן חשבתי שעם ציפיות נמוכות יש מרווח טעות גדול שבסופו אצא מרוצה מהסרט ואולי האכזריות והישירות שלו יכפרו על נפילות אחרות אליהן אני לא מצפה.

התבדתי. הסרט נפתח לצלילי היצירה Ave Maria היפה אך מעוסה ומוצג לפנינו רצח אכזרי של ראש העיר גותהאם בלילה גשום בתוך אחוזה בסגנון בתי ניו-יורק העתיקים. לצד אותו רצח אנחנו עוברים בין סצנות שונות של "אי-צדק" ופשיעה ברחבי העיר עד שמורם בשמי הלילה הזרקור הנושא את סמלו של באטמן ורואים כיצד כל הפושעים מתחילים להתפזר מחשש מה שיבוא חוץ מחבורה קטנה של פרחחים שנטפלים לאדם מבוגר והפלא ופלא, הערפד האהוב עלינו יוצא מבין הצללים, רק שהפעם הוא מחופש לבאטמן. הם צוחקים עליו ובתור איום הוא מכריז על עצמו "אני נקמה", מה שאמור להיות הגל המניע של הסרט, וכמובן מביס את כולם בעזרת אלימות פיזית בלבד ללא אקדחים (בהמשך הסרט הוא מציין מפורשות שהוא לא משתמש בהם כחלק מהגישה שלו, משהו שקצת מזכיר את ספיידרמן שאף פעם לא הורג את האויבים שלו אלא רק גורם להם לאבד את ההכרה בנוחיות). באטמן אפל שלא מוכן ללכת עד הסוף מאבד את כל כוחו והרגשת הכמעט מלווה את כל הסרט. נורא ברור מה הם רוצים להעביר ולהאכיל אותנו בכפית, אבל הם לא מצליחים לגרום לצופים לבלוע.

יש עוד שתי דמויות מרכזיות שמצרפות לסרט, אשת החתול (Cat Women אבל אקרא לה בשם העברי) שיוצאת למסע חיפושים מי העלים את חברתה הטובה ובהמשך מגלה שהיא נרצחה ויוצאת לנקום את מותה (מי שאחראי לרצח הוא אחד מראשי המאפייה בעיר שלקראת סוף הסרט אנחנו מגלים שהוא גם אביה של אשת החתול) ואיש החידות (Riddler) שהוא הנבל הראשי של הסרט היוצא למסע רציחות של דמויות מרכזיות בפוליטיקה העירונית לאחר שגילה שהן מעורבות בפרשיות שחיטות על גבי התושבים.

סימן השאלה הראשון שלי עלה כאשר הנבל פרסם סרטון בו רואים קופסה המכילה מבוך לעכברים מחוברת לראש של אדם, כשהרעיון הוא שהעכברים אמורים לצאת על ידי אכילת דרכם דרך הראש. דברים כאלה זה לא הקטע של הסרט "המסור"? לאחר מכן הוא פרסם כתב סתרים הנראה זהה למכתבי הזודיאק. זה לא הקטע של הסרט הזודיאק? וככל שהסרט ממשיך מתגברת ההבנה שיש פה ניסיון לחקות את "שבעת החטאים" ואחיו והאווירה שנוצרה בו, על ידי העתקת אלמנטים מסרטים שונים פורצי דרך ומהנים. אלימות אמיתית לא נראת, כי כמובן באטמן רק מכה באגרופים ובצורה נוחה כלי נשק מזוינים לא חודרים את חליפתו ובצורה נוחה שבעתיים לא פוגעים בעכב האכילס הכל כך בולט שלו שלא ממוגן, הסנטר הענק של פטינסון שברוב הסרט הוא הדבר הכי בהיר על המסך.

את הנבל אנחנו חובים במהלך הסרט דרך סרטונים שהוא מצלם בטלפון ומפיץ באינטרנט הכוללים איומים וחידות (אותן פותר באטמן בתוך שניות ספורות בלי שאני הבנתי את הפתרון עד סוף הסרט ובמקרה שהבנתי אותו הוא היה רופף מאוד) ולכן למרות כל האווירה האפלה, הנבל לא מאיים באמת ומרגיש שלא יפגע באף אחת מהדמויות כי הוא רק שולח סרטונים מפחידים שלו פוגע באחרים. לאחר שהוא נתפס באופן נוח מאוד וללא כל התנגדות יושב בבית קפה בעקבות כך שאזרחית צפתה במישהו חשוד נכנס אליו, הוא משנה את אופיו מנבל סדיסט ואימופלסיבי שכל פרט בו צועק BDSM לאדם חלש, אוטיסט וחסר כריזמה (הוא הצליח לפני שנתפס לגרום לעשרות אמריקאים צמאי דם למרי בסגנון גבעת הקפיטול של טראמפ רק עם טבח באזרחים). לא הבנתי את המעבר הזה בין הדמויות חוץ מאיזה ניסיון לזעזע, או כמו שאיש החידות הגדיר את זה, המסכה נותנת לו להיות מי שהוא באמת. בקיצור משהו לא פעל שם והוא לא כל כך עניין.

חבל לי שעדיין נופלים (גם אם בצורה עדינה) בקלישאות טרם עידן Metoo. אשת החתול היא דמות נשית חזקה ויפה שיוצאת למסע בלשות ונקמה עצמאי. הכל טוב ויפה עד שנרקם רומן בינה לבין באטמן שמבוסס על כלום ושום דבר ומוביל לכמה נשיקות במהלך הסרט (ולא מעבר) כאשר ברגע הנשיקה המוזיקה מתחלפת מבאסים ואופל לנבל וכינורות, כמיטב המסורת הג'יימס בונדית. כשזה קורה בג'יימס בונד עולה בפי חיוך והמחשבה "איזה גבר הוא אני גם רוצה להיות כזה", אבל כשזה קורה פה המחשבה הראשונה היא להסתכל למקום אחר מאי נוחות על כמה שהמצב מאולץ, לא מתאים לשתי הדמויות וחסר כל ביסוס. הייתי מוכן לסלוח על כל זה אם לדמות שלה היתה איזו השפעה על עלילת הסרט, אבל אפילו ברגע האחרון, כשהיא עומדת עם אקדח מול אביה במטרה לנקום את מות חברתה, וכנראה גם את מות אימה, היא פוצחת במונולוג גנרי שנותן לו זמן להתחמק ולמות בנוחות כמה רגעים לאחר מכן על ידי הנבל האמיתי, איש החידות, בלי ללכלך את ידיה הצחורות של אשת החתול (דרך אגב מיד אחרי זה איש החידות הולך לשבת בבית הקפה בו הוא נתפס). בסוף הסרט הם נפרדים על ידי רכיבה זה לצד זה באופנוע על ההרים בזריחה עד שכל אחד פונה לדרכו. אין לה שום תרומה לעלילה בקידומה או בתמיכה בשאר הדמויות וממש יכלו למחוק אותה מהסרט והוא היה מתקצר בחצי שעה ואולי מאבד דמות יפה. נקודה נוספת שעצבנה אותי לגבי השחקנית המגלמת אותה, זואי קרביץ, היא שראיתי סרטון שלה ושל רוברט פטינסון עונים על שאלות טריוויה אחד לגבי השני ואחת השאלות שהיא נשאלה היא באיזה בית היתה הדמות של רוברט פטינסון בסרטי הארי פוטר. זה בסדר גמור לא לדעת שסדריק דיגורי היה הפלפאף וזה אפילו בסדר כשזואי קרביץ, שמשחקת דמות יחסית מרכזית ב-"חיות הפלא", הסרטים המקדימים להארי פוטר, לא יודעת, אבל זה ממש לא בסדר שהיא שאלה האם יש כמה תשובות לבחור מתוכן, כלומר רמזים לשמות של הבתים, והיא לא ידעה להגיד אפילו בית אחד. מסביר עוד קצת למה "חיות הפלא" כאלה סרטים גרועים.

יצאתי בהרגשה של סרט שהעביר לי כמה שעות בנעימים ולא השאיר עלי כל רושם חוץ מהסנטר הבולט של באטמן. חבל לי שהעתיקו כל כך הרבה אלמנטים מסרטים טובים בהרבה ולא הצליחו באף אחד מהם.

אולי המסקנה המתבקשת אחרי כל כך הרבה סרטים מהכותר או שמכילים את באטמן, כשהאחרון מבניהם יצא לפני שנה, הוא שכבר אין מקום למקוריות בעת הזאת וצריך לתת לו לנוח כמה שנים עד שהקהל יתגעגע ובעיקר יוצרי הסרטים יתגעגעו.