בעל זבוב או סתם יתוש?

בעל זבוב תפס את דמיוני לראשונה בתור גובה העונש בשיר רפסודיה בוהמית. מקצה שדים שיטפלו ברוצחים, כמה משמים הוא כבר יכול להיות? משם לפה עברו שנים רבות במהלכן שמעתי חלקיקי מידע על אותו סיפור אגדתי על חבורת ילדים התקועה באי, צדף תקיעה המסמל נסתרות ומעשה אחד נורא העומד במרכז הסיפור (ובסוף הספר) וכמובן מעל כל זה מנצחת כותרת הספר האלמותית.

הספר נפתח בהצגת הדמויות המרכזיות בסיפור וייצוב תפקידן בפני הקורא, תפקיד אשר יחזיקו בו עד סוף הסיפור, מה שאולי מהווה את אחת הבעיות המרכזיות בסיפור, מבחינתי.

בהמשך מוצגים לנו האתגרים שיעמדו בפני הגיבורים, שליטה בצדף ומכוחו שליטה בקבוצה, שמירה על האש הדולקת בראש ההר, משימה סינטטית שראלף יצר, במודע או לא, הנועדה לרכז סביבה את הקבוצה ולתת במה למנהיגות שלו ומלחמה מול האי והמפלצות שבו. רוב גופו של הספר מתרכז בשתי המשימות הראשונות ובעיקרן ביסוס שלטונו של ראלף, שעובר מסע התבגרות מהיר שלאחריו מקבל על עצמו את העול לשאת את ילדותם של שאר תושבי האי, להכיל אותה ולהראות להם את הדרך הנכונה, לשיטתו. מולו קם ג'ק שנותן דרור לרצונותיהם של חברי הקבוצה ולאט לאט מכרסם בכוחו של ראלף עד שמביס אותו ושולח אותו לגלות.

אורכו של הספר 200 עמודים אשר 150 מתוכם מתארים את תנועת הכוח מראלף לג'ק, אך כיוון שאת הקורא הסופר מוביל במסלול שמצדד בדרכו של ראלף, הוא חווה את השינוי כמכה אחר מכה על ראלף שלבסוף מקהות את הקורא ויוצרות עדישות, כעס או רחמים כלפי חוסר המסוגלות של הגיבור, במקום לתת לקורא לחוות את שני הצדדים באופן שווה ולתת לו לעבור את המסע שעוברות שאר הדמויות על האי או לפחות לקרב מעניין בין שתי גישות או שלבים בחיים שלכל צד יש צידוקים וכוחות ברורים. חופש שכזה יכל גם לתת תוקף חזק יותר לסופו של הספר בו גישתו של ג'ק מציגה את הקיצוניות והאלימות אליה היא יכולה להגיע ולהשפעות הקטלניות שלה.

המשימה השלישית, ולדעתי המעניינת ביותר, היא המלחמה מול האי והטמון בו, יער מסתורי ומפחיד, צנחנים מתים ושיחות מול בעל זבוב, ראש חזיר כרות ונרקב. כל דמות נותנת את הפירוש שלה לאירועים הריאליסטיים פנטסטיים ודרך חוסר הבהירות בתפקידם העלילתי והיחס כלפיהם הקורא מקבל חופש לפרש אותם כראות עיניו ולהכניס את עצמו לתוך הסיפור. אין לי תמונה ברורה למשמעות האירועים האלה בעיני וכנראה שכך אשאיר אותם אך הם העלו בי שאלות רבות במהלך הקריאה שהיוו נקודות עניין ועוגן לאורך הספר.

בסופו של הספר יש שינוי מהיר ומורגש בקצב התקדמות העלילה שהופכת לאקטיבית מאוד ולא נותנת פטור לאף אחת מהדמויות מצדדיהן הרעים ואפילו ההפך, משחררת אותן מכבליהן, וכך גם את הקורא שמשוחרר לצפות ולהבין את צידו של ג'ק בעלילה ולהזדעזע, או שלא.

אני חושב שהיה בריא לספר אם היה נכתב כמחזה. קיצור רוב העלילה בעקבות מגבלות הזמן וזיקוקה לכמה פעולות מרכזיות שמעבירות את כוונת המחבר ללא חזרה על אותם מעגלים של משימות שוב ושוב ואותם קרבות בין הצדדים ובנוסף שימת דגש על חוסר היכולת של הצופה לדעת את מחשבות הדמויות ולכן להציג אותן בצורה ברורה דרך פעולותיהן, מה שלא קורה מספיק בספר דרך כוחו של המספר או מעשי הדמויות.

למרות כל זאת, נהנתי מהקריאה של קלאסיקה גדולה והתודעות לכוחה ובמהלך קריאתו עלתה בי כמה פעמים השאלה איך הייתי פועל בגיל ילדות על האי ומה יחשבו ילדי כשיקראו אותו.

מחכה להמלצה הבאה!